הרדמה

כל ניתוח דורש צורה כלשהי של הרדמה. הרופא המרדים, שהינו מומחה בתחום ההרדמה, משגיח על כלל מערכות הגוף ומוודא במהלך ההרדמה, את תקינות הנשימה , קצב פעימות הלב, שמירה על מחזור דם תקין ועוד. תפקידו של מרדים מומחה מאפשר למנתח לבצע הליכים כירורגיים פשוטים ומורכבים מבלי לסכן את בריאותו הכללית של המנותח.

קיימים שני סוגים של הרדמה:
הרדמה כללית:

המטופל מורדם באופן מלא בניתוח, בזמן ההרדמה מוחדר צינור קנה (טובוס), דרך הפה והגרון בכדי לאפשר נשימה וכן מבוצע ניטור של חומרי ההרדמה. בסיום הניתוח הרופא המרדים מוציא את הטובוס.
בהרדמה כללית קיימים מספר סיכונים:

סיכונים נפוצים: כאב גרון קל, בחילות וסחרחורות.
סיכונים נדירים: פגיעה בשיניים בזמן החדרת הטובוס, עליית תוכן הקיבה לריאות (אספרציה), תגובה אלרגית ושוק.

הרדמה ספינלית:

הרדמה זו מתאימה לניתוחים בפלג גוף תחתון. בעת הרדמה ספינלית מחדירים חומרי הרדמה באמצעות זריקה לאזור הגב התחתון. נעשה בישיבה או שכיבה על הצד בצורה סטרילית. לאחר אילחוש אזור החדירה, מוכנסת מחט למעטפת שסביב חוט השדרה, מוזרק חומר ההרדמה ולאחר מכן מוצאת המחט. העצבים באזור המוזרק ומתחתיו מורדמים (פלג גוף תחתון), אין תחושה של כאב ולא ניתן להזיז את הרגל המנותחת. הרדמה זו מחזיקה לרוב 4-8 שעות.

יתרונות בהרדמה ספינלית:

  • אין צורך בטובוס לכן לא יהיה כאב גרון
  • ניתן, עקרונית, לאכול ולשתות מייד לאחר הניתוח
  • לרוב אין סחרחורות, בחילות והקאות לאחר הניתוח
  • מוריד את הסיכון להיווצרות קריש דם ברגליים ותסחיפים ראתיים

חסרונות בהרדמה ספינלית:
חסרונות נפוצים:

  • עצירת שתן- לרוב מוחדר קטטר שתן במהלך הניתוח ומוצא יום אחרי הניתוח
  • ירידה בלחץ דם

חסרונות לא נפוצים:

  • כשלון הרדמה- במצב זה הרופא המרדים עובר להרדמה כללית ומוחדר טובוס
  • כאבי ראש

נדיר:

  • פגיעה עצבית
  • דימום סביב אזור הזריקה בחוט השדרה
  • זיהום