סיבוכים אפשריים לאחר הניתוח

הצלחת ניתוחי החלפות המפרקים הינה באחוזים גבוהים מאוד, אך כמו בכל פרוצדורה ניתוחית, קיים סיכון קטן להתפתחות סיבוכים.
סיבוכים אלו יכולים להיגרם מבעיות בריאות, סיבוכי הרדמה וסיבוכים מהניתוח עצמו.

סיבוכים מקומיים באזור הניתוח: זיהום פצע ניתוחי, פגיעה בכלי דם או עצבים באזור הניתוח, איבוד דם, שבר של העצם או המשתל, פריקת המפרק המלאכותי, הארכה / קיצור הגפה, נוקשות וכאבים ממושכים במפרק המושתל.

סיבוכים כלליים: התפתחות קריש דם ברגליים (פקקת ורידים), קריש דם בריאה (תסחיף), התקף לב, שבץ ואף מוות.
הסיכון בארעות סיבוכים אלו הינו קטן מאוד, אך הוא קיים והמנתח, המרדים וכלל הצוות דנים עם המטופל בנושאים אלו כחלק מההכנה לניתוח.
צריך ורצוי לשאול שאלות על הנושאים האלו לפני הניתוח.

 

זיהום: סיבוך אפשרי בכל ניתוח. מתן אנטיביוטיקה מניעתית עד 40 דקות לפני הניתוח מפחית משמעותית סיכון זה. לרוב, הזיהום הינו שיטחי וטיפול אנטיביוטי דרך הפה או תוך ורידי לתקופה לא ארוכה מספק.
לעיתים נדירות, זיהום עמוק של המשתל מצריך ניתוח חוזר בו מוצא המשתל או חלקו ומוחלף במשתל זמני עם אנטיביוטיקה, לאחר פרק זמן מסוים (לרוב 6 שבועות) ולאחר וידוא דיכוי הזיהום בבדיקות דם, מבוצע ניתוח חוזר ובו מושתל משתל חדש.
במשך כל זמן זה המטופל מקבל אנטיביוטיקה לוריד כנגד החיידק שהתגלה.

בעיות נשימה: דלקת ראות עלולה להתפתח לאחר ניתוח. חשוב מאוד לבצע פיזיותרפיה נשימתית על ידי נשימות עמוקות ושיעול מספר פעמים בשעה.
פעולות אלו מגבירות את זרימת החמצון לראות ושומרות על דרכי אויר פתוחות. בנוסף, ישיבה, קימה מהמיטה והליכה לאחר הניתוח עוזרים במניעת סיבוכי נשימה.

פקקת ורידית ותסחיפים (Deep Vein Thrombosis (DVT: קרישי דם המתפתחים בורידי הרגליים כתוצאה מהאטה בזרימת הדם ניתקים ועלולים להגיע לריאות. כאשר קריש הדם גדול, הוא יכול ליצור הפסקה בזרימת הדם לחלק מהריאה ולסיבוכים נשימתיים קשים. לכן, בזמן השכיבה במיטה חשוב מאוד להניע את כפות הרגליים והקרסוליים במשך כל זמן הערות. בנוסף, ישיבה והליכה, בהקדם האפשרי לאחר הניתוח, מורידים את הסיכון ליצירת קרישי דם אלו.
מתן תרופות נוגדות קרישה (מדללי דם) ומשפרי זרימה בשוק (Ankle Pumps) יעזרו במניעת היווצרות קרישי הדם.
תרופות אלו ניתנות בזריקה תת עורית או בכדור פעם ביום למשך עד 6 שבועות מהניתוח.  עישון, חוסר תנועה, כדורים למניעת הריון או תרופות דיכוי הורמונליות מעלים באחוז ניכר את הסיכון להיווצרות קרישי דם.

בעיות במתן שתן: קושי או הפסקה במתן שתן נפוצים לאחר כל פרוצדורה כירוגית. לרוב, בניתוחי החלפות פרקים, מוכנס קטטר שתן עד ליום או יומיים לאחר הניתוח, וזאת בכדי למנוע דליפת שתן ולהקל על המטופל בימים אלו.

בחילות: נפוץ לאחר ניתוחים, לרוב כתוצאה מתרופות ההרדמה. מטופל באמצעות כדורים נגד בחילה. לרוב עוברות לאחר יום או יומיים מהניתוח.

עצירות: עלולה להתרחש עקב תרופות משככות כאבים, לרוב תרופות המכילות מורפינים, הגורמים להאטת תנועות הקיבה והמעיים.
ניתן לטיפול על ידי שתייה מרובה, דיאטה עשירה בסיבים ותכשירים מרככי צואה וכן מעבר לתרופות לא מורפיניות בהקדם האפשרי.

תגובה אלרגית: עלולה להתרחש לאחר הניתוח, מפריחה קלה ועד תגובה אלרגית חריפה ופגיעה נשימתית. מטופל בתרופות אנטי אלרגיות.

פצעי לחץ: כתוצאה משכיבה ממושכת ללא תזוזה, לרוב בעקבים ובעכוז. חשוב מאוד לשנות תנוחה ולקום מהמיטה בתדירות גבוהה ככל האפשר.

בלבול ודליריום: עלול לקרות לאחר ניתוח. תסמינים- התנהגות שונה, ראיה ושמיעה מופרעים.
גורמי סיכון- תרופות נוגדות כאב חזקות, הרדמה, חוסר שינה וגמילה מאלכוהול. לרוב, חולף לאחר מספר ימים ללא טיפול אך עלול להימשך אף מספר שבועות.

 

סיבוכים מקומיים

נוקשות מפרק: ב 1% מהניתוחים, בעיקר בניתוחי החלפת בברך, יש נוקשות במפרק המושתל כתוצאה מהיווצרות הידבקויות ורקמה צלקתית.
הטיפול- פיזיותרפיה אגרסיבית ומניפולציה תחת הרדמה באם לא חל שיפור.

כאב: 
כאב כרוני, בעיקר בניתוחי ברכיים. מחקרים שונים הראו ש 10-15% ממנותחי הברכיים סובלים מכאב כלשהו לאחר הניתוח ואינם מרוצים באופן מלא מהניתוח. הסיבה לכך אינה ברורה. נקודה חשובה לציון- תהליך החלמה מלא לאחר ניתוח החלפת ברך יכול להימשך למעלה משנה. טיפול בכאב כרוני- מרפאת כאב, שיקום ולעיתים ניתוח חוזר.

פגיעה בעצב, בכלי דם או בגיד: 
נדיר מאוד, לרוב משתקם ללא צורך בהתערבות. בניתוחי ברך, לעיתים ישנו אזור עורי קטן עם תחושה ירודה או חוסר תחושה בצד החיצוני שיכולים לעבור עם הזמן.

פריקת המשתל:
יחסית נדיר (סיכון קטן מ 1%), טיפול- החזרה למקום, לעיתים דורש טיפול ניתוחי.
שחיקה והתרופפות של המשתל: 
עם הזמן, מרכיבי המשתל ובעיקר חלקי הפלסטיק, עלולים להישחק ולהתרופף. דבר זה גורם לכאבים ודורש לרוב ניתוח חוזר והחלפת המרכיבים הרופפים.

הבדל באורך הרגליים (בניתוחי החלפת מפרק ירך): בזמן הניתוח נעשה מאמץ לשמור על אורך רגליים שווה. לעתים, דבר זה לא ניתן לביצוע והרגל המנותחת ארוכה במעט מהרגל השנייה. לרוב, הבדל של עד 2 סמ' אינו מורגש ואינו מפריע בהליכה ובעמידה. לעיתים רחוקות
דרושים מדרס או התאמה מיוחדת בנעל על מנת להשוות את הגובה.

קימה מהמיטה והליכה, מוקדם ככל שניתן, יעזרו בהורדת הסיכון לסיבוכים הנ"ל ואף במניעתם ויאפשרו החלמה מהירה וחלקה.